החלטה בתיק מ"ת 16685-04-13 - פסקדין
|
מ"ת בית משפט השלום חיפה |
16685-04-13
3.7.2013 |
|
בפני : תמר נאות פרי |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: יואב בליקוב גילל (עציר) |
: מדינת ישראל |
| החלטה | |
לפני בקשה לעיון חוזר בנוגע להחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות, גניבה, תקיפת שוטר ואיומים.
עיקר כתב האישום נסוב סביב אירוע שהתרחש ביום 3/4/2013, או אז נגנב מקלט טלביזיה מדירתם של המתלוננים, הוחבא במחסן לאחר הגניבה ונלקח מהמחסן בשעות הערב.
לטענת המשיבה - המבקש היה הגורם שביצע את ההתפרצות והגניבה והיה זה אשר הגיע בשעות הערב לקחת את הטלויזיה. העמדה של המשיבה לגבי מעורבותו סומכת על עדות ראיה של השוטר, מר גו'אי צ'ונג, אשר היה זה שזיהה את המבקש כמי שבא בשעות הערב לקחת את הטלויזיה מאותו המחסן. כבר בשלבים המוקדמים של הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים פירטו שני הצדדים טיעונים ארוכים באשר לתשתית הראייתית המתוארת מעלה (כמו גם לנתונים העובדתיים הנוספים שקיימים בתיק, לרבות בכל הנוגע לטענת האליבי שהעלה המבקש.
בהחלטה ראשונית שלי מצאתי לנכון לקבוע שקיימת תשתית ראייתית לכאורית כפי שנדרש בשלב הזה ופירטתי את עמדתי באשר לזיהוי שביצע אותו שוטר (וראו את ההחלטה מיום 15/4/13).
עמדתי היתה כי יש ראיות לכאורה הקושרות את החשוד לעבירת הפריצה, אם כי עוצמתן אינה ברף הגבוה של הראיות. על החלטה זו הוגש ערר אשר נדחה. בהמשך, התקיימו כמה דיונים באשר לשאלה אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגבי המבקש. במקביל גם ביקשתי שיוכן תסקיר משירות המבחן בעניינו.
בשלב הראשון קבעתי שהחלופה שהוצעה אין בה די (באשר בשלב הראשוני הוצע שהמבקש ישהה במעצר בית בבית אימו ובפיקוחה). לאחר כמה שלבים נוספים הוגשה בקשה נוספת לגבי מעצר בית במקום אחר בפיקוח שני מפקחים אחרים ובהחלטתי מיום 22/5/13 מצאתי לנכון שניתן להסתפק בחלופת מעצר כפי שהוצעה בתוספת איזוק אלקטרוני. גם על החלטה זו הוגש ערר אשר התקבל וזאת בהחלטתו של כב' השופט פיש מיום 27/5/13. במסגרת ההחלטה האחרונה לא נדונה שוב סוגית התשתית הראייתית, אך כב' השופט פיש מצא לקבוע שהמפקח שהוצע אינו ראוי, כי למבקש עצמו עבר פלילי שמלמד על סיכון משמעותי לרכוש הציבור לאור דפוס התנהגות חזרתי וכי האיזוק האלקטרוני לא יוכל לתת מענה ראוי בנסיבות.
עתה מתבקש ביהמ"ש לשקול שוב את ההחלטה בדבר המעצר עד תום ההליכים, לאור כרסום שקיים לשיטת המבקש בתשתית הראייתית. המבקש מפנה לכך שביום 24/6/13 התקיים דיון בתיק העיקרי ובמהלכו נחקר השוטר המזהה, מר ג'ואי. לטענתו, מהחקירה עולה שהזיהוי אינו יכול לבסס הרשעה ולכן קיים כרסום משמעותי בתשתית הראייתית המחייב עיון חוזר בהחלטת המעצר.
קראתי בקפידה את עדותו של השוטר ואני מוצאת שיש קושי מסוים בכך שהתברר שההיכרות של השוטר עם המבקש לא היתה כפי שהוא הציג מלכתחילה. בבסיס ההחלטה הראשונית שלי בדבר קיומן של ראיות לכאורה מצאתי לציין במיוחד את המסמכים י"א ו-י"ד מתוך תיק החקירה אשר מהם ניתן היה להבין שהשוטר מכיר אישית את המבקש בדרגת היכרות X אלא שהתברר שדרגת ההיכרות היא Y ושהפער בין X לבין Y הוא משמעותי. בעוד שמהמזכרים ניתן היה להבין שהשוטר מכיר אישית את המבקש, במובן שהוא עצר אותו וחקר אותו ודיבר איתו בעבר, אזי שככל הנראה הדברים אינם כך והוא מעולם לא פגש אותו, אלא שראה אותו פעם אחת חולף ברחוב ואז הסתכל בתמונות שנמצאות במאגרי המשטרה ומהתמונות הוא מכיר את מראה פניו. אין ספק שיש בכך, לשיטתי, כדי להשליך על האפשרות של השוטר לזהות את המבקש בזירה בזמן אמת וחמור מכך הוא, שלשיטתי, המזכרים שהוא רשם כמתואר מעלה היו מנוסחים בצורה מטעה ואומר רק שאותי הם הטעו.
עוד עולה שלנגד עיני השוטר היה מידע מודיעיני אשר מלמד על כך שהמבקש ואחר חשודים בביצוע עבירת התפרצות, אשר הגיע יום לפני האירוע ולכן יש משקל מסוים לטענת הסנגור לפיה השוטר בעצם ציפה לראות את המבקש בזירה וחיכה לראותו ואולי אותה ציפייה השליכה על הדברים שהוא ראה ועל אמונתו בצדקת הזיהוי. יוער כי אין ספק שהשוטר בטוח ב-100% בזיהוי, הוא חזר על כך כמה פעמים בחקירה ואף הסנגור בהגינותו לא טען שהשוטר משקר במובן שהוא אכן מאמין שהוא זיהה נכונה את המבקש בזירה - אלא שטוען הסנגור שייתכן מאוד והוא טעה בשל הצטברותם של כמה גורמים.
על בסיס האמור לעיל, טוען הסנגור כי חל כרסום משמעותי בראיות - כרסום אשר מחייב עיון חוזר בהחלטה בדבר המעצר עד תום ההליכים.
שקלתי את הטענות ומצאתי שלא אוכל להיעתר לבקשה.
ראשית, מן הטעם שהכרסום אינו כזה אשר יכול "להפוך את הקערה על פיה" ושנית, מן הטעם שאני סברתי שניתן להסתפק בחלופת מעצר גם כשהתשתית הראייתית היתה במצבה "עובר לכרסום", אלא שעמדתי לא התקבלה בערכאת הערעור ודומה שהשיקולים שהנחו את ערכאת הערעור ואשר מנחים אותי, לא השתנו, ואפרט:
באשר לכרסום - אזי שכפי שפירטתי מעלה, העדות של השוטר - מצד אחד, חיזקה את עמדת התביעה באשר הוא חזר שוב ושוב על אמונתו בדבר זיהויו של המבקש ומצד שני, עוררה קשיים מסוימים כפי שתיארתי מעלה. אלא שבימ"ש זה אינו צריך להכריע אם הוכחה אשמתו של המבקש מעבר לכל ספק, אלא רק לשאול את עצמו אם קיימות ראיות לכאורה. על השאלה הזו השבתי כבר בחיוב בעבר ועתה יש לבחון אם חל כרסום ומהי עוצמת הכרסום. הפסיקה חזרה וקבעה כי "על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט, לאחר שנמצא בשלב קודם שקימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם יש להצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה. צריך להיות בשינוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו" (בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל, 6.8.95, וראו גם בש"פ 804/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (2008), בש"פ 8093/09 פלוני נ' מדינת ישראל (22.10.09), מ"ת (מחוזי חיפה) 14773-03-09 מדינת ישראל נ' לוגסי, עמ"ת (מחוזי מרכז) 19172-05-09 מידברג נ' מדינת ישראל.
לא בטוח שהתמיהות שפורטו מעלה "הופכות את הקערה על פיה".
מעבר לכך, הסיבה העיקרית אשר מחייבת את דחיית הבקשה הינה שהחלטתי הקודמת בדבר שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בוטלה בערר שהוגש לגביה. אני סברתי שניתן להסתפק באותה חלופת מעצר שכללה גם איזוק אלקטרוני, עוד בשלב שלפני שמיעת עדותו של השוטר וזאת למרות האמור בתסקיר ולמרות עברו הפלילי של המבקש. אך עמדתי זו נדחתה וכאשר ביהמ"ש המחוזי קבע את אשר קבע באשר לאיזון הראוי במקרה זה ובאשר לכך שחלופת המעצר אינה יכולה לאיין את המסוכנות, דומה שהיה זה ללא תלות בתשתית הראייתית המדויקת הקיימת. הנימוקים אשר בבסיס החלטת ביהמ"ש המחוזי שעה שמצא לקבל את הערר היו קשורים בחוסר האמון שהוא רכש למבקש באשר לחוסר האמון שהוא רכש לאחד המפקחים ובאשר לכך שלשיטתו האיזוק האלקטרוני אינו יכול לספק מענה הולם לחלופת מעצר אשר מלכתחילה הינה בעייתית.
הנתונים הללו לא השתנו גם אם התשתית הראייתית השתנתה בצורה מסוימת. אמנם ההלכה הינה שלעד ביהמ"ש חייב לבצע איזון בין עוצמת הראיות לבין עילת המעצר ודיותו של חלופת המעצר במובן שככל שהתשתית הראייתית חלשה יותר ביהמ"ש נוטה להסתפק בחלופת מעצר, אלא שנדמה לי שהעמדה של ביהמ"ש המחוזי לגבי המבקש הספציפי הינה שחלופת המעצר אינה מספיקה גם אם התשתית הינה נמוכה עוד יותר מזו אשר היתה קיימת לנגד עינינו בשלבים הקודמים של הדיון.
אשר על כן - לא אוכל לקבל את הבקשה.
ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|